‏הצגת רשומות עם תוויות מוטיבציה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מוטיבציה. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 23 בנובמבר 2011

למה תרמתי את גופי לאומנות?

בהתחלה זה עוד היה כיף...
השבוע עברתי חוויה חזקה ביותר, שלא היתה לי קלה, וגרמה לי להבין בצורה חד משמעית מהו הלמה שלי. הבנתי בדיוק למה כל כך חשוב לי לעשות כל מה שאני יכולה על מנת ליצור לעצמי חיים בריאים.
השבוע, שלי בתי קיבלה פרוייקט במסגרת שעור אומנות בביה"ס וביקשה ממני לעזור לה. יותר נכון היא ביקשה ממני לתרום את פני לפרוייקט. היא היתה צריכה להכין תבנית של מסכת גבס, תבנית של פנים, ושאלה אם אהיה מוכנה שהיא תיצוק את הגבס עלי. כמובן שלא התנגדתי, להפך, אמרתי לה שאני רוצה, כי זו נראתה לי חוויה כיפית ורציתי להתנסות.
התיישבנו בהתלהבות ליד השולחן, עם תחבושות הגבס, וקערת מים ענקית ושלי התחילה להניח את הרצועות על פני. בהתחלה זה רק היה קר ורטוב, אבל מהר מאוד הגבס התחיל להתייבש ולהתקשות והתחלתי להרגיש חוסר נוחות. שכבות הגבס התחילו להערם, עוד שכבה, ועוד שכבה והתחילו לכסות את כל הפנים.
מתחילה להרגיש לא נח
פתאום לא יכולתי לחייך, לצחוק, ואפילו לדבר. יותר מזה, התחלתי להרגיש שקשה לי לנשום. זה חונק אותי. אני לא גמישה, אני לא חופשייה. השפתיים התייבשו ואני לא יכולתי אפילו להוציא את הלשון וללקק אותן כדי להרטיב אותן קצת. זה היה מפחיד. הגיע הרגע ששלי אמרה לי שהיא צריכה לכסות גם את הפה דבר שגרם לי לחרדה עצומה. גם כך אני בקושי יכולה לנשום, אז גם לכסות את הפה? לא הייתי מסוגלת וויתרנו על זה...
זה היה מוזר. אני הרי ידעתי שזה גבס, ואני יכולה להוציא אותו בכל רגע שאני בוחרת. אני הרי ידעתי שלא יקרה לי משהו בלתי הפיך, אני הרי ידעתי שעוד חצי שעה הכל יגמר, אבל בכל זאת, לא יכולתי לנשום. זה חנק אותי, ולא בגלל שלא הגיע אלי אוויר וחמצן, אלא בגלל שהרגשתי שאני לא חיה. אני מוגבלת.
אני חשבתי שזה יהיה כיף ומשחק והתברר לי שזה היווה עבורי שעור חזק מאוד לחיים. תמיד ידעתי שאחד הערכים החשובים מבחינתי הוא חופש. מה שמניע אותי ומכוון אותי בחיים זו תחושת החופש שאני חייבת להרגיש. אני רוצה להיות חופשייה לגמרי בכל אספקט בחיים. אני לא מסוגלת להיות מוגבלת ופתאום הבנתי עד כמה זה חזק עבורי. זה בדיוק הלמה שלי. זה הכח המניע שלי.
מרגישה חנוקה...
כולנו יודעים שאם אין לנו סיבה משמעותית לעשות משהו, לא נעשה אותו. לכן לכך כך הרבה אנשים נכשלים להכניס פעילות גופנית לחייהם או לאכול נכון או להפסיק לעשן. זה קשה עבורם והם לא רואים באמת מה זה יתן להם. אין שום דבר שמניע אותם וגורם להם לצאת מאזור הנוחות. לצערי בד"כ הכח המניע לשינוי מגיע רק כאשר נכנסת טראומה לחיינו, ואז, כשזה נראה מאוחר מדי, או שאין ברירה, רק אז אנשים משנים הרגלים. אבי ז"ל לדוגמה עישן שנים רבות וטען תמיד שהוא לא יכול ולא מסוגל להפסיק לעשן. ברגע בו התבשר שהוא סובל מבעיית לב קשה, באותה השנייה הוא הפסיק לעשן, וזה לא היה לו כל כך קשה. עד אז הוא פשוט לא רצה. לא היה לו שום כח מניע, לא היתה לו שום סיבה מספיק טובה להפסיק.
חופשייה מחדש...
אני תמיד ידעתי שמה שמניע אותי בכלל בחיים הוא החופש. תחושת החופש שאני רוצה לחיות בו. השעור הפעם רק חידד לי עד כמה.
אני מזמינה אתכם לבדוק מהו הלמה שלכם? כל אחד והכח המניע שלו. מה יגרום לך לעשות הכל כדי לחיות בריא, מה יגרום לך לעשות את כל מה שדרוש? להשקיע זמן, להשקיע אנרגיה בשינוי, להשקיע כדי לללמוד, לאכול מאכלים שלא כל כך מכירים, להכנס למטבח ולהתחיל לנסות לבשל עם מרכיבים חדשים, להשתתף בקורסים, לקרוא, להקשיב, לשאול, להתמודד עם אנשים ספקנים שבסביבה שלך, להתמודד עם הדרישות של הילדים ועוד. אם הלמה הוא לא חזק באמת, אתם לא תעשות את זה.

כתבו לי כאן למטה - מהו הלמה שלכם? אני אשמח מאוד לשמוע

בנוסף, מזכירה לכם שבתאריך 4.12 מתקיים הסמינר המקיף "הבית הבריא":
http://www.healthyfamily.co.il/117036/healthyhouse

המון בריאות
איילת