ללכת רחוק

"רק מי שלוקח סיכון והולך רחוק, מגלה עד כמה רחוק הוא יכול להגיע"

- אלברט אינשטיין -

אני מוצאת את עצמי כבר 8 ימים יושבת מול החלון ובוהה, ולא מסוגלת לעשות כלום. שלא לדבר על לחזור לשיגרה, לעסק, לחיים.


הבנתי שאני לא היחידה. כולנו כך. 56 בנות שנמצאות באופוריה אדירה ולא מצליחות לחזור.

אנחנו מוצאות נחמה בפייסבוק, שם אפשר לפגוש את כולן ושם לפחות כולן מבינות מה השנייה עוברת. מסתכלות שוב ושוב על 4000 תמונות שעלו לרשת,  ומרוב געגועים החלטנו שחייבות להפגש שוב - אז קבענו לשבוע הבא.

כך זה אחרי מסע מדהים של מלכת המדבר בלפלנד. 

זה היה טיול חיי.
כמו שאמרה אחת הבנות - לפלנד של יום אחד ארוך. השמש לא שקעה ומצאנו את עצמנו 24 שעות חוות חוויות.
כל מילה שאכתוב לא תתאר את העוצמות שחווינו.
היינו הקבוצה הגדולה ביותר שיצאה השנה, 56 בנות מפוזרות על פני 14 ג'יפים יחד עם ג'יפ הסגל וצוות המינהלה.
כשיצאנו מהארץ, אם היו מסתכלים עלינו מהצד, היו רואים קבוצת בנות מהוססות, אשר נמצאות באי ודאות לקראת מה הן הולכות לחוות. חזרנו לארץ קבוצה מגובשת ולכל אחת משפחה חדשה.

 יום הטיסות היה מתיש אבל בסופו כשראינו מרחוק, דרך האוטובוס, את הג'יפים שחיכו לנו התמלאנו באנרגיה. סגל המנהלה המיוחד דאג לכך שכל הג'יפים יהבהבו אלינו בפנסים, בדיוק כשהגענו אליהם. זה היה מרגש.
התחלנו כבר למחרת את המסע. קיבלנו תידרוך, נוהלי נסיעה בשיירה, נוהלי קשר, ציוד שטח ויצאנו. היתה לי הזכות להיות הנציגה של הצוות שלי בתדרוך היומי, בתחילתו של כל יום. ישבנו עם מפות, למדנו לעומק את המסלול שעשינו יום קודם וקיבלנו הנחיות לגבי היום החדש ואחרי שהבנו מה קורה, העברנו זאת לשאר בנות הצוות.

כבר ברגעים הראשונים שיצאנו לדרך הבנו שהנופים שם עוצרי נשימה. מין נופים כאלו שנותנים את ההרגשה עד כמה אנחנו קרובות לאלוהים. פשוט יצירת מופת. השתדלנו לנשום בכל רגע את האוויר הצלול ואת האווירה המשכרת. ובאמת היינו שיכורות. החיים שם מתנהלים בתדר אחר, והבאנו לשם אנרגיות חדשות.
לא היתה עצירה, אם זה באמצע השביל בשטח, בתחנת הדלק בזמן מילוי דלק, בזמן תיקון פנצ'ר, או סתם כי עצרנו,  שאחד מהצוותים היה פותח את כל דלתות הג'יפ, ושם מוסיקה שגרמה לנו להשתולל.  זה הכניס בנו אנרגיות מטורפות. אני בטוחה שהפינלנדים והנורבגים שהסתכלו עלינו מהצד וראו קבוצה של 60 בנות רוקדות ריקודי שורות, לטינוס וואקה ואקה באמצע תחנת דלק היו המומים. אבל יש לנו תחושה שזה מצא חן בעניהם. משהו שונה פתאום בתוך כל השקט שיש שם.
אני יכולה היום לומר שתחנות דלק נועדו לשני דברים עיקריים - לרקוד וללכת לשרותים...

האמת, שכל מה שעשינו היה שונה לגמרי ממה שדימיינו אי פעם שנעשה.

ישנו בשטח, בישלנו בשטח, שטפנו כלים בנחל, שטפנו פנים בנחל, צחצחנו שיניים בנחל, הדלקנו מדורה, בנינו אוהלים, פרקנו אוהלים, העמסנו ציוד, פרקנו ציוד, עמדנו שעות בגשם ולמדנו לייבש את הנעליים בעזרת שקיות חימום, ואלו שנשארו נכנסו לתוך שק השינה לחמם אותנו קצת, פרשנו בגדים רטובים על הג'יפ, ניסינו להתיידד עם הייתושות, לא כל כך הצלחנו, סחבנו שולחנות, סחבנו בלוני גז, סחבנו כרוב, עגבניות ופסטה, הכנו מרקים, שקשוקה וסלטים, רקדנו, השתוללנו, אכלנו,  צחקנו דרך הקשר, שיחקנו דרך הקשר, הקשבנו להדרכה של סיגלית דרך הקשר, כמעט ולא ישנו, וכמעט ולא התקלחנו (רק 3 פעמים בכל 8 הימים) והיה ענק!!!
 
אני חושבת שחזרנו למשהו מאוד תמים שהיה בתוכנו. משהו מאוד ראשוני, שהיה בנו כשהיינו ילדות, ולצערי עם השנים הוא נעלם. ההנאות הפשוטות שפתאום שכחנו שהן כל כך כיפיות - הכל חזר.
נהנינו לנסוע בתוך השלוליות והבוץ ועוד יותר נהנינו שהבוץ השפריץ ולכלך את כל האוטו. הכי נהנינו זה שאלונה שכחה לסגור את החלון, וכולה התמלאה בבוץ שהשפריץ. היינו מבסוטיות כשהיה נחל לחצות, וכל כך שמחנו שהיה פנצ'ר סוף סוף. התלהבנו מכל עז שיש לה על הצואר פעמון והכי התלהבנו מהאיילים שפתאום חצו את הכביש. היה לנו כיף לשחק אמת או חובה, יש לנו תייש, כדורעף או טאקי, והכי כיף היה לקבל משימה לשיר לסיגלית המדריכה שיר. חיכינו בקוצר רוח, כמו ילדות, שיגיע תורנו להיות הג'יפ המאסף ולו רק כדי לומר בקשר "ג'יפ 5 יצא לדרך..." או "ג'יפ 5 פנה ימינה..." איזו התרגשות!!! זה היה פשוט כיף. להנות מכל דבר קטן ומכל שטות, בדיוק כמו כשהיינו ילדים. בלי לשפוט את עצמנו בכלל, בלי ביקורת אלא רק לעשות מה שהלב אומר לעשות.

למדנו גם שאפשר להסתדר בכל מצב. אם אין ברז עם מים - יש נחל. אם יש אור 24 שעות, שחודר דרך האוהל ומפריע לישון - שמים שרוול של סווצ'ר על העיניים, אם יש המון ייתושים, מתמרחים ומשפריצים על כל חלק בגוף, תמיד תמיד יש עוד מקום בתא המטען, ולא משנה כמה עמוס הוא יהיה,  מבול של גשם לא אמור לשנות תוכניות - אז נרטבים עד לתחתונים, אבל מכינים עדיין ארוחות בגשם, אוכלים בגשם, שותים בגשם, מטפסים לראש ההר בגשם, יורדים באומגה בגשם ולא מפסיקים לצלם בגשם. אחרי 6 שעות בגשם, כל כך מעריכים את הג'יפ היבש...

במהלך היום היו לנו תפקידים. כל פעם בתורו צוות אחר. צוות קפה שפינק אותנו במאפים מן הבית, קפה, ותה, צוות תורן שהעיר אותנו בבוקר, הכין ארוחות במהלך היום, והכין הפעלה ייחודית, כל אחת יותר איכותית ומרגשת מהשנייה שהגיעה עמוק מתוך הלב.

אין מילים שיתארו את הסגל המופלא שלנו ואין לנו ספק שיש להן מקום מרכזי בהצלחה הגדולה של כל המסע - סיגלית המדריכה שבשלווה הפנימית שלה סחפה אותנו, בהדרכה המדהימה שלה, הסיפורים, הידע, החיוכים. אין כמוה. לא היתה אחת שלא התחברה והתאהבה בה. היה לה חלק חשוב בתהליך ההעצמה האישי של כל אחת ואחת. דינה היקרה, מלוות המסע, שהשתתפה איתנו תמיד בכל פעילות, בכל ריקוד ובכל מתיחות בוקר, ודאגה תמיד שיהיה לנו טוב, שהכל יתפקד ויזרום, שנהנה ושנהיה מאושרות. אפי הרופאה ששמרה עלינו בחרוף נפש והיתה כל רגע עבורנו, שלא לדבר על כישורי נהיגת השטח המדהימים שלה - היא זו שחילצה אותנו כאשר התחפרנו בבוץ. היה כל כך מרגש לראות עד כמה חשוב לה האושר הפנימי של כל אחת ואחת. הרגשנו ששלושתן היו פשוט חלק מאיתנו. צוות המנהלה - ענת שדאגה שנאכל כמו שצריך, קנתה בנאמנות את המצרכים לארוחות ותמיד היתה מוכנה להשיג עבורנו כל דבר שהיינו מבקשות, רק על מנת שהארוחה תהיה לשביעות רצוננו.  אריק וצור שדאגו לנו ולג'יפים בנאמנה והחדירו אווירת רוגע.

האירגון היה מופתי, הנופים היו עוצרי נשימה וכל רגע היה חוויה שקשה לתאר במילים.

אני רוצה לומר תודה על ההזדמנות יוצאת הדופן להיות חלק מדבר על כך עוצמתי. להיות שותפה לחוויות כאלו. תודה לאלוהים על שזימן לי את המסע הזה כך באמצע חיי ותודה למשפחתי שפירגנה ונתרמה כולה על מנת שאוכל להגשים חלום.

תודה.

מסע חיי

ביום שלישי בלילה אני יוצאת לדרך - מסע ללפלנד במסגרת מלכת המדבר. נגיע לקו רוחב 70 ונעבור בפינדלנד, שבדיה ונורבגיה. 2000 ק"מ של נופים וטבע.
בין כל ההתארגנויות למסע וההתרגשות העצומה, המפגש עם הצוות שלי בג'יפ, אריזת הציוד, פתאום הבנתי שכאשר אנחנו נמצאים במצב נתון, אין לנו ברירה אלא להסתגל ולהגיב בהתאם.
בימים האחרונים יצאתי לגמרי מאיזור הנוחות שלי, בידיעה שזו רק תחילת הדרך. אין לי ספק שמיום רביעי והלאה, אהיה במקום רחוק הרבה יותר מבחינת נוחות. לא יהיה לי נוח. זה בטוח. בלי מקלחות לפעמים (כך הבטיחו), בלי שרותים נוחים..., בלי איפור, בלי לסדר את השיער, בלי אוכל של אמא, כנראה גם בלי הרבה אוכל בריא (מלבד סלמון טרי...), בלי מיטה נוחה, בלי טלפון ומחשב, שינה באוהלים בטמפרטורה של 1- מעלות, אור יום במשך 24 שעות, רק עם תיק ענק שיש בו בדיוק, אבל בדיוק, את מה שצריך. לא יותר. אנחנו מוגבלות במשקל, כי אם לא, סביר להניח שהיינו מביאות את כל הבית. הג'יפ (והמטוס) לא סוחבים יותר מדי וזה מעולה שזה כך...

אבל, זה הכל זניח. התמורה היא כל כך גדולה שאני אפילו לא רואה את חוסר הנוחות. אפשר להסתכל על חוסר הנוחות כמחסום ולוותר על הכל מראש, אפשר לצאת למסע אבל לתת לחוסר הנוחות להכביד ולהעיק שם ברקע, ואפשר לא לראות אותו. לקחת את הנתונים שיש ולהבין איך, עם מה שיש, אפשר להסתדר, ואיך אפשר להפיק את המקסימום עם המינימיום שיש לנו.  אז לא נתקלח, ולא נעשה פן לשיער...נשים כובע ... ותהיה חוויה לישון באוהל, וכדי לא לקפוא מקור יש שק שינה מיוחד לטמפרטורות של 5- מעלות, בנוסף, יש שקיות חימום שזורקים לתוך שק השינה כדי להתחמם. ואם נצטרך להיכנס לשלוליות לחלץ את הג'יפ, יש נעליים מיוחדות...ואם נהיה רעבות אז ברור שאני לוקחת תמרים, תאנים, שקדים, אגוזים, ג'ינג'ר, מקלות קינמון ועוד ואפשר לנשנש תמיד, ופשוט אפשר למצוא פתרון לכל מצב.
החוויה, הנופים, החברה, הבנות, ההווי, המסלול, הנהיגה, השטח, היציאה מהשגרה, המנוחה מהעומס - הכל מתגמד ליד הקושי שיש לכאורה.

המסע הזה מבחינתי הוא משהו שונה לגמרי מכל מה שעשיתי עד היום. זו היתה בחירה שלי לצאת מאזור הנוחות ולהיכנס למקום שאף פעם לא הייתי בו. זו נראת לי חוויה ואתגר שבוודאות יביאו אותי למקומות אחרים.
אני יודעת עד כמה קשה לאנשים לצאת מאזור הנוחות ואני רואה זאת יום יום במסגרת העבודה שלי עם אנשים במעבר לאורח חיים בריא. הקושי הוא כל כך גדול שפעמים רבות מוותרים מראש.
העניין הוא שהתמורה היא עצומה. פתאום לחיות בלי כאבים, לחיות בלי תרופות, פתאום להיות מלאי אנרגיה, פתאום כיף לקום בבוקר, פתאום הג'ינס שהיה קטן עולה עלינו. התמורה היא כל כך גדולה שכל המאמץ שווה ותמיד אפשר למצוא דרך. לא טעים לאכול אורז מלא, זה מה שאני שומעת הרבה. פשוט לא נח להתחיל לאכול דברים שלא הורגלנו אליהם. אז מה אם האורז המלא לא טעים - אל תוותרו - מצאו סוג אורז אחר ומצאו מתכון טעים כי התמורה אח"כ היא עצומה.  וזו רק דוגמה אחת.

מתוך התובנות שהיו לי בעקבות המסע, ההמלצה שלי היא שתכניסו את עצמכם למקום של חוסר ברירה. התחייבו בפני אחרים (חברים, משפחה או כל דמות אחרת שאתם יכולים לסמוך עליה)  על השינוי שאתם רוצים לעשות ובקשו מהם להעמיד לכם מסגרת ולא לוותר. אין לי ספק, שכאשר תהיו במקום של חוסר ברירה תמצאו את הדרך הנכונה. וכמובן זכרו את התמורה בסוף.

אחד מהמורים היקרים שלי בתחום העסקי, אמיר הרדוף, מנכ"ל הרדוף ליווי עסקי, לימד אותי תמיד להגיע לכנס או לארוע עם שאלה, דילמה, שאני רוצה לקבל עליה תשובה. הוא תמיד אמר שאם אשאל את השאלות הנכונות, אקבל את התשובות הנכונות, ואם תהיה לי שאלה ספציפית, אין ספק שאקבל עליה תשובה.
בשבוע שעבר, במפגש עם כל הקבוצה לקראת המסע, אחת ההנחיות שקיבלנו היתה לכתוב יומן ולהעלות שאלה שהיינו רוצות לקבל עליה תשובה במהלך המסע.
וזה מה שעשיתי.
והתחילו לעלות המון שאלות, וניסיתי להתמקד ולהבין על מה בדיוק אני רוצה לקבל תשובה,  ובסוף אני יוצאת עם שתי שאלות  - אחת עסקית ואחת אישית, שעליהן אני רוצה לקבל תשובות. השקט שאהיה בו, ושינוי האווירה בוודאות יביאו אלי את התשובות.
מה שאני יכולה לומר לכם הוא שאין לי ספק שאחרי שאחזור, העסק עומד לעבור מפנה, ודברים מרגשים ומדהימים הולכים לקרות. אני כבר מתרגשת ומחכה לספר לכם.

אין לי מושג אם אוכל לכתוב לכם במהלך המסע (הרי אין לי מחשב), אז אם לא אספר לכם על החוויות בהמשך.
אבל כמו תמיד, אשמח לשמוע מכם, כאן למטה בתגובות.

שבוע נפלא
איילת

שיחות בחדר הכושר

באופן טבעי אחת מהשיחות הנפוצות שאני שומעת בחדר הכושר הן השיחות על אוכל (בימים האלו שמעתי אפילו יותר שיחות על אוכל מאשר על כדורגל...יכול להיות שבגלל שהנושא מעניין אותי יותר, אז אני קולטת רק את השיחות האלו ... :).
כנראה האווירה שם של כושר והאווירה של בריאות שסובבת את האזור מביאות את השיחות האלו. האמת היא שבד"כ השיחות חוזרות על עצמן כי הן מבוססות על מיתוסים קיימים, ולצערי אנשים עדיין פועלים על פיהם. רק לפני מספר ימים דיברו שתי נשים על כמה שקדים מותר לאכול ביום וכמה פירות מומלצים.

חשוב לי לשבור מיתוס. המיתוס השגוי הוא שאנשים משמינים בגלל שהם אוכלים כמויות גדולות של מזון. זה לא נכון. להפך, אכילת כמויות גדולות של מזונות איכותיים היא המפתח להצלחה.
במידה ואין בעיות רפואיות כלשהן, אם אוכלים רק את הדברים הנכונים ואם אוכלים מאוזן לא צריך לספור כמה שקדים לאכול ולא צריך לספור קלוריות.
חשוב שתבינו את הנקודה - הכמות אינה משנה - האיכות היא הקובעת.
במילים אחרות, חשוב הרבה יותר מה אתם אוכלים ולא כמה אתם אוכלים. 
 למשל, שיחה נוספת ששמעתי באותו יום היתה בקרב קבוצת גברים. אחד מהם הוציא תרמוס קפה באמצע האימון (השעה היתה בערך 08:30 בבוקר) וטען שהוא חייב 5 כוסות קפה על הבוקר על מנת לקבל אנרגיה ומרץ לפעול ולהתחיל את היום.
במקרה הזה, איכות המזון היא נמוכה ולכן הוא זקוק לו בכמות גדולה.
ברגע שאיכות המזון היא נמוכה, הגוף ידרוש מאיתנו עוד ועוד בתקווה שמתישהו יקבל אוכל באיכות טובה יותר.
כאשר נספק לגוף את כל מה שהוא צריך על מנת שיוכל לתפעל את כל המערכות ביעילות ולבנות את הרקמות והאיברים, הגוף יגיע לאיזון בעצמו.
רוב האנשים משמינים או מפתחים בעיות רפואיות לא בגלל שהם אוכלים הרבה, אלא בגלל שרוב הקלוריות שלהם מגיעות משומן מהחי, שמנים מזוקקים, פחמימות מעובדות ומזון שדל ברכיבים תזונתיים.
המפתח לאיזון המשקל ושמירה על הבריאות טמון בבחירות תזונתיות נבונות ופעילות גופנית סדירה.

נכון שיש לנו נטיות גנטיות, ויש לכל אחד יש את קצב חילוף החומרים משלו, אבל העובדה שכל כך הרבה סובלים מהשמנת יתר מעידה על כך שהבעיה אינה מסיבות גנטיות בלבד.
 בשנת 1999 קבוצת חוקרים מבית החולים האקדמאי הלימודי בלונדון בדקו תאומים זהים שהיו בעלי נטייה להשמנת יתר. הם גילו שפעילות גופנית היתה הגורם המשמעותי ביותר שקבע את אחוז השומן בגופם. ז"א שהפעולות שעשו הן אלו שקבעו את כמות השומן בגופם ולא הנטיות הגנטיות.

ההמלצה שלי - בחרו רק את המזונות הנכונים והפסיקו לחשוב על כמויות. מהם מזונות נכונים? מזונות טבעיים. כאלו שמגיעים בצורה אותם ברא הטבע. מזונות שאינם מגיעים ארוזים ומעובדים. בנוסף, בחרו תוכנית תזונתית כזו שיכולה ללוות אתכם לכל החיים ולא תכנית דיאטה זמנית. תוכנית שתתן לכם את כל הערך התזונתי שגופכם זקוק לו, אשר בעקבותיה תרגישו מלאי אנרגייה.

מזמינה אתכם להצטרף להרצאה האינטרנטית החינמית שאקיים ביום שני הבא: "אני לא אוכל הרבה ולמרות זאת לא מרזה, למה?"
לפרטים והרשמה:
http://www.healthyfamily.co.il/117036/free-lectures

כמו תמיד אני מזמינה אתכם לכתוב לי את תגובתכם כאן למטה.

המון בריאות,
איילת

הנוסחה שהפכה ילדה קטנה מת"א לאלופה אולימפית

בשבוע שעבר היתה לי הזדמנות יוצאת דופן להיות נוכחת בהרצאות מאלפות של יעל ארד ופסקל ברקוביץ.
לשתיהן סיפור מופלא שנתן לי המון השראה.

פסקל ברקוביץ, סופרת וספורטאית, אשר בעקבות תאונת רכבת קשה קטועת שתי רגליים שבחרה לחיות ובגדול, והיום 17 שנים אחרי, היא כבר אם לילדה, עיתונאית, מרצה, בימאית דוקומנטרית וסופרת מצליחה, ובזמנה הפנוי אפילו רוכבת על אופניים, עושה סנפלינג ומטפסת על הרים ובדרכה לייצג את ישראל, ואף מועמדת למדליה, באולימפיאדה בבייג'ין.
אחד מהסיפורים של פסקל שהשפיעו עלי מאוד היה לגבי "מציאות חיצונית ומציאות פנימית" כפי שהיא מגדירה זאת. אחרי שנקטעו רגליה, עוד בתחנת הרכבת, היא היתה בפני בחירה - או להגיע עם האמבולנס לבית החולים הקרוב (זה היה בצרפת) אולם בית חולים זה אינו מיומן והצוות לא יוכל לטפל בה כך שרוב הסיכויים שלא היתה שורדת, או לחכות למסוק שיקח אותה לבית חולים גדול בפריז שם מחכה צוות מיומן מאוד שיכול להציל אותה. הבעייה היתה שלא ידעו מתי יגיע המסוק וכמה זמן היא תוכל להחזיק מעמד מכיוון שהיא מאבדת דם רב.
פסקל בחרה לחכות למסוק כי טענה שאם תגיע לביה"ח שאינו מיומן היא תהיה בידים של הרופאים ולא תהיה לה השפעה כלל על מצבה. היא לא יכולה להשפיע על מציאות חיצונית.
 לעומת זאת, אם תחכה למסוק, היא נתונה בידים שלה עצמה. היא יכולה להשפיע על המציאות הפנימית שלה ולשרוד עד שתגיע לביה"ח לניתוח.
היא חיכתה באמבולנס 5 שעות עד שהגיע המסוק! 5 שעות בהן היא מאבדת דם אבל הצליחה לשרוד.

אנחנו עומדים כל יום בפני בחירה איך להתייחס למשהו חיצוני שקרה - אפילו בחירות קטנות - למשל, אנחנו נמצאים בארוע ומסביב יש פיתויים רבים שאינם בריאים כלל.
מציאות חיצונית - פיתויים לא בריאים.
מציאות פנימית - הגוף שלי חשוב לי הרבה יותר מהנאה בזלילה הרגעית, ואני יודעת כמה נזק עוגה כזו יכולה לגרום לי.

ההרצאה השנייה היתה של יעל ארד. אישה מדהימה, מלאת צניעות, בטחון וחכמה.
יעל סיפרה על מסלול החיים שלה. מיעל הקטנה מתל אביב ועד שעמדה על דוכן המנצחים וקיבלה את מדליית הכסף באולימפיאדת ברצלונה ב 1992 ואיך הספורט והזכייה במדליה נתנו לה כלים משמעותיים לחיים. כפי שהיא התנהלה באימונים המפרכים להשגת המדליה והאליפות, כך היא מתיחסת לחיים שלה.

הנוסחה להצלחה של יעל:

1. אין מועד ב' ולא לעגל פינות -  יעל סיפרה שספורטאי מצליח לא יכול לעגל פינות, כי ברגע האמת, בתחרות מול היריב, אין מועד ב'.
2. ביקורת עצמית - לחזק את החוזקות ולאתר את החסרונות. כדי להיות טובה יותר למצוא את מה שדורש שיפור - יעל סיפרה על "מעגל ה-7" – שנים בהן דורגה כשביעית בעולם ולא הצליחה לצאת מהמעגל. לבסוף הבינה שהפיתרון להתקדם למקום גבוה יותר הוא להחליף מאמן. ברגע שהחליפה את המאמן, המאמן החדש זיהה את הדרך המתאימה יותר עבורה ותוך 3 חודשים מאז השינוי שעשו, ניצחה בתחרות ודורגה יעל במקום גבוה יותר ברמה העולמית ולבסוף הביאה לישראל מדליה אולימפית  ראשונה.
3. להציב מטרות ראליות
4. לא לנוח על זרי הדפנה - אלופת עולם ליום אחד.
5. יכולת לגייס מעבר ל- 100%
6. התמודדות עם פציעות וכשלונות

זו נוסחה מדהימה וגאונית להצליח.
חשבו על המעבר לאורח חיים בריא ושינוי הרגלי התזונה.

1. לא לעגל פינות - בפינות הקטנות שאנו מעגלים אנו משדרים מסר פנימי שזה בסדר, דבר שהופך לשגרה. גם הביס הקטן שלוקחים מהבורקס נחשב, וגם הנישנושים ישר מהמקרר. הרבה פעמים אנו לא מבינים למה אנו לא יורדים במשקל או לא מרגישים אנרגתיים ומבינים שנכנסנו להתנהלות קבועה של עיגול פינות.
2. אין מועד ב' - לצערי אנחנו לא יכולים לחיות פעם אחת ולאכול כל מה שבא ולחיות בדיוק איך שמתחשק, ובפעם השנייה לחיות תוך שמירה על אורח חיים בריא, ולבדוק מה ההבדל. אנו חיים רק פעם אחת, אז הדבר היחידי שניתן לעשות הוא ללמוד מאחרים, להתייחס למחקרים מדעיים וליישם על החיים שלנו.
3. ביקורת עצמית - יש להיות מודעים בדיוק למקומות בהם אנחנו נופלים ולדאוג מראש לא להגיע למקומות האלו. אם למשל קשה לנו לעמוד בפני ממתקים, יש לוודא מראש שאין ממתקים בבית. אני בד"כ מקיפה את עצמי בידע הנכון, ובסביבה תומכת שנותנת מוטיבציה. חשוב לי ללמוד כל הזמן ולקבל את הידע שחסר לי, על מנת שהחיסרון יהפוך ליתרון. אני מוצאת את עצמי מוקפת בספרים, משתתפת באינספור כנסים וסמינרים רק כדי לשמור על עצמי ברמת עשייה ומוטיבציה להתקדם הלאה.
4. להציב מטרות ריאליות - להוריד 10 ק"ג בחודש זה לא ריאלי (יש דרכים שיכולות לגרום לנו להוריד 10 ק"ג בחודש, אבל ההשלכות הן חמורות מאוד). ירידה של 2-3 ק"ג בחודש היא ירידה נכונה וריאלית.
5. לא לנוח על זרי הדפנה - כאשר הצלחנו במשהו, יש לקחת את הביטחון שרכשנו ולהמשיך לעבוד קשה, באותם כלים שרכשנו להצלחה הראשונה, כדי להצליח שוב. שאננות היא אוייב גדול בדרך להצלחה. אני רואה את זה פעמים רבות אצל מטופלים שמצליחים לרדת כמה ק"ג, או מצליחים לאזן את רמת הכולסטרול/לחץ הדם/ טריגליצרידים/סוכר וכו', ואחרי שהגוף התאזן, הם נכנסים לשאננות וחוזרים להרגלים המזיקים שלהם.
6. יכולת לגייס מעבר ל- 100% - אנחנו לא מכירים באמת את היכולות האמיתיות שלנו. בד"כ כשאנחנו נכנסים למצב חרום אנחנו מוצאים כוחות שלא הכרנו בנו כדי להתמודד. אנחנו לא צריכים להגיע למצב חרום כדי שכוחות אלו יפרצו החוצה. יעל מספרת על הספרינט שהיא רצה בק"מ האחרון באימון הקשה שלה, רק כדי להוכיח לעצמה שלמרות שהיא בסוף אימון קשה ומעייף, היא יכולה להוציא מעצמה הרבה יותר.
7. התמודדות עם כשלונות - כל אחד מאיתנו חווה כשלונות. התחלנו דיאטה ונפלנו עם העוגה שהוגשה בארוע, נרשמנו לחדר כושר והפסקנו ללכת וכו'. המטרה היא לא לרדת ולא לכעוס על עצמנו, אלא להבין מה בדיוק גרם לנו לא להצליח ולטפל בגורם.

בד"כ  קשה לעשות את הדרך הזו לבד. יעל לוותה במאמן קרוב וצמוד וצוות שלם שעזר ותמך.
אני היום הקפתי את עצמי במאמן בתחום העסקי, מאמנים להעצמה פנימית, ומדריכים מוכשרים מכל העולם בתחום המקצועי כדי שיכוונו ויתנו כלים.

אני מציעה לכם היום לתת לי להיות המאמנת שלכם ולעזור לכם להצליח לביות בריאים ומלאי אנרגיה.
הצטרפו אלי לקורס המקיף ביותר שערכתי אי פעם בתחום התזונה, "תזונה בריאה מותאמת למה ה- 21", קורס ברמה אקדמאית, שמועבר דרך האינטרנט, במשך 4 שעורים על מנת שאוכל לתת לכם יד וללוות אתכם בדרך להצלחה.

לתוכנית הקורס המלאה, לכל הבונוסים וההטבות הכנסו לקישור הבא:

http://www.healthyfamily.co.il/117036/eatforlife

תזכורת - עד לתאריך ה- 14.6 ישנו מבצע לנרשמים בהרשמה מוקדמת.


כמו תמיד, אשמח לשמוע את דעתכם, חוויות , התרשמויות וכל דבר העולה על דעתכם כאן בתגובות למטה.

המון בריאות
איילת

פיצוחים

פעמים רבות כשאני מזכירה שקדים, אגוזים, גרעינים, אני שומעת את המשפט הבא שנאמר בפחד "אבל זה משמין, לא?"

לכן היה חשוב לי לעשות קצת סדר, ובעיקר להרגיע.
קבוצת ה"פיצוחים" כפי שאנחנו קוראים להם היא אחת מהמתנות הטובות יותר שנתן לנו הטבע. יש להם ערך תזונתי כל כך גבוה, רק תלוי אילו פיצוחים אנחנו אוכלים ובאיזו כמות.
כשאני אומרת פיצוחים אני מתכוונת לאגוזים מכל הסוגים (מלך, לוז, ברזיל, פקאן, קשיו), שקדים, פיסטוקים, צנוברים, ערמונים (שהם גם סוג של אגוז), קוקוס, וזרעים - גרעיני חמנייה, גרעיני דלעת (שכחתי משהו?).
בכוונה לא הזכרתי בוטנים, כי בוטנים מאוד אלרגניים ולא מומלצים למאכל.

האגוזים והזרעים בד"כ עשירים בחלבונים איכותיים (ביחוד הצנוברים) ולרוב גם בשומנים (מלבד הערמונים).
האגוזים מהווים מקור מצויין לאומגה 3, לויטמיני B, ברזל, סידן, נחושת, מנגן והזרעים מקור מצויין גם לאבץ. קל לגוף לעכל את האגוזים, אולם יש לשים לב לא לאכול אותם בסוף ארוחה שמנה, העיכול קשה יותר.

לאגוזים ולזרעים ערך רפואי רב:

• הם יעילים במקרה של לחץ דם גבוה
• תומכים בלב ובכלי הדם
• מורידים כולסטרול
• רובם דלים בפחמימות ולכן מצויינים לחולי סוכרת
• מחזקים את הכליות ומערכת השתן 
• לשומנים שבהם אני קוראת "שומנים מרזים", כי הם מסייעים בירידה במשקל
• טובים לגמישות העור
• הכמות הגדולה של האבץ בזרעים מחזקת את הערמונית, את מערכת החיסון, העור, הציפורניים, וחשובה לריפוי פצעים

איך לאכול?
חשוב לזכור שבאגוזים ובזרעים יש חומצות שומן בלתי רוויות, מסוג אומגה 3 ואומגה 6, שמתחמצנות מהר כך הערך התזונתי שלהם נפגע. הגוף צריך את חומצות השומן האלו, וכאשר הן מתחמצנות נוצרים חומרים שאינם בריאים. החימצון שלהן קורה בחימום, כבר מעל 45 מעלות. בחימום נהרסים גם החלבונים ואז האגוזים באמת הופכים למשמינים, כי לגוף אין מה להפיק מהם, העיכול נעשה קשה יותר והם נאגרים.
לכן כדי לשמור על הערך התזונתי שלהם אין לאכול אגוזים וזרעים קלויים.

מהמטבח שלי
 אני משלבת את האגוזים והזרעים בסלטים, בממרחים (פסטו למשל), בתבשילים (בסוף הבישול) כמו אורז, קינואה, דוחן וכו'.
אבל התגלית הגדולה ביותר שלי היא הייבוש שלהם לקבלת ממש פיצוחים.
כדי לא לחמם אותם מצאתי שיטה כיצד לייבש אותם בטמפרטורות נמוכות. אני משרה אותם למשך 2-3 שעות במים, מסננת היטב ומייבשת. אני משתמשת במייבש מזון שמייבש תוך הזרמת אוויר וחימום לטמפרטורות של 42 מעלות  בלבד. לפני שהיה לי מייבש מזון פשוט ניצלתי את השמש הירושלמית והוצאתי מגשי פיצוחים למרפסת. יש לדאוג להכניסם בלילה, כדי שלא יקבלו לחות ולהוציאם שוב לשמש למחרת.
ניתן לפני הייבוש להמליח מעט (במלח ים אטלנטי או במיסו). הם הופכים בתהליך הייבוש לקראנצ'ים, פשוט טעים ונשנוש בריא!
ניתן באותה צורה לייבש פקאנים בקליפתם. עם פטיש מטבח יש לסדוק מעט את הקליפה ולהשרות במי מלח 2-3 שעות ואז לייבש. מעדן.

כמו תמיד אשמח לקבל מכם תגובה כאן למטה.

בתאבון והמון בריאות
איילת

הסוד שגרם לי להפוך למלכה

אחת המתנות המדהימות שקיבלתי ליום ההולדת שלי היתה הגשמת חלום שהיה לי כבר מספר שנים.
כבר מספר שנים שאני חולמת לצאת למסע האתגרי "מלכת המדבר".
כל שנה הייתי יושבת מול טופס ההרשמה ומוצאת את כל הסיבות למה אני לא יכולה לצאת.
ותמיד הייתי מוצאת סיבות - המחיר גבוהה מדי, אני חייבת להיות עם הילדים, אני לא יכולה לעזוב את העסק ועוד ועוד.
הייתי משכנעת את עצמי, שהסיבה כל כך מוצדקת ואני באמת לא יכולה לצאת. העניין הוא שבתוכי, כל שנה מחדש, הייתי מרגישה פספוס. הייתי מרגישה החמצה בכך שאני לא עושה באמת את מה שהלב שלי מבקש.
עד השנה. לפני מספר שבועות, ישבתי שוב מול טופס ההרשמה והפחדים התחילו לעלות שוב. העניין הוא שהשנה פתאום התחלתי לזהות את העובדה שאלו הפחדים שעוצרים אותי וגורמים לי לוותר על החלום ולא שום דבר אחר. כל הסיבות האחרות הן סתם תרוצים.
אז מילאתי את הטופס.
כעבור מספר ימים קיבלתי את המייל הבא:

שלום לך,

אנו שמחים לבשר לך כי מתוך אלפי טפסי ההרשמה שהגיעו למשרדי מלכת המדבר,
החלו להיבחר המועמדות אשר יזומנו ליום המיונים - ואת ביניהן !

ההתרגשות היתה בשיאה. כעבור שבוע הגעתי ליום המיונים עם אינספור פרפרים בבטן. היה יום מדהים וארוך מאוד שבמהלכו טיפסנו על עצים, משכנו ג'יפים, קפצנו, זרקנו, הכנו הצגות, שרנו, רקדנו. הרגשנו כמו ילדות בצופים. בסיום היום יצאתי עם אנרגיות עצומות, מוטיבציה וכמובן הרבה חברות חדשות. נאמר לנו שתוך שבועיים נקבל תשובה האם עברנו את המיונים.

ביום חמישי האחרון, בלילה, קיבלתי את המייל הבא:

שלום לך,

אנו מודים לך על הגעתך ליום המיונים של מלכת המדבר, ושמחים לבשר לך שהתקבלת למסע מלכת המדבר.
נשמח לראותך במסע.

קפצתי משמחה והתרגשתי כל כך (אני עדיין מתרגשת). היום זה ברור לי שאני נוסעת, ויותר מכך, כל הפחד נעלם והוחלף בהתרגשות. העניין הוא שכל הסיבות של "למה אני לא יכולה לנסוע" עדיין קיימות, שום דבר לא השתנה מלבד נקודת המבט שלי.

פחד מגיע ממקום של ספק, וספק נובע מחוסר אמונה. סיבות שונות גרמו לי כל שנה לפחד לשלוח את טופס ההרשמה. היה בי חוסר אמונה מסויים בכך שאני מסוגלת לצאת למסע.

זה בדיוק אותו דבר כשזה נוגע בבריאות. במסגרת עבודתי אני פוגשת הרבה בפחד. אנשים מפחדים לחלות. אנשים מפחדים להדבק, אנשים מפחדים שיחדרו יצורים קטנים לגופם ויפילו אותם. העניין הוא שאמונה היא הבסיס לבריאות. עקרון הבריאות מונע ע"י האמונה בגוף שלנו. אם אין לך אמונה בבריאות אז יש לך ללא ספק אמונה בחולי, וחולי אכן יגיע. אחד הדברים שחשוב לי להעביר לאחרים הוא האמונה בגוף המופלא שלנו. הגוף כל כך מופלא שיודע לעשות כל כך הרבה דברים לבד ובעצמו, אלא שכבר שכחנו שאפשר לסמוך עליו. אנחנו יודעים לקחת כדור כשכואב הראש או למרוח משחה כשיש פריחה, במקום להבין שהמנגנון המופלא שיש לנו בגוף, מנגנון הבריאות החל לפעול. כך לימדו אותנו לראות את הדברים. אם ניתן לגוף שלנו את התנאים הנכונים ונאמין בו, הוא יתפקד בצורה הטובה ביותר. אם ניתן לו את התנאים הנכונים נהיה מלאי אנרגיה, עודף המשקל יתאזן לבד, נישן טוב בלילה, ולא נצטרך לדאוג שנידבק ונחלה. יותר מכך, אם יש בעיה רפואית מסויימת, יש אפילו אפשרות שהיא תחלוף לגמרי. התנאים הנכונים הם גם תנאים פיסיים (אוכל, שינה ופעילות גופנית) וגם תנאים מנטליים, רגשיים-חשיבתיים.

חשבו במה אתם מאמינים? מאמינים שהגוף יודע הכל ואז באופן טבעי מאמינים בבריאות? או שמרגישים שהגוף שברירי ואנו יכולים להדבק וליפול כל רגע? מרגישים שיש לעזור לו להרפא ע"י תרופות וניתוחים?

אחת המטרות שלי בסמינר היא להוציא את הפחד שמוטבע אצל רובנו כל כך חזק ובמקומו להחדיר אמונה בגוף המופלא שלנו כך שנוכל לאזן כל חוסר איזון שיש בו כרגע. בסמינר אני מבלה 8 שעות שלמות בהם אני מסבירה בדיוק מהם התנאים הנכונים לגוף. מה הוא צריך תכלס.

בכל בוקר אני מקבלת במייל משפט השראה יומי והיום קיבלתי את המשפט הבא שמספר על עוד עקרון שהיה לצידי בהגשמת החלום:

"אינך צריך להיות דגול כדי להתחיל , אך אתה צריך להתחיל כדי להיות דגול ." לס בראון

וזה בדיוק מה שעשיתי עם מלכת המדבר. הייתי חייבת להתחיל, לקחת צעד אחד פשוט כדי שהיקום יבוא לקראתי להגשמת החלום.
לכל אחד מאיתנו יש חלום ואם אתם קוראים את הבלוג הזה ומנויים לתפוצה שלי, אין לי ספק שאתם מבינים שבריאות היא הכרחית להגשמת חלומות. אולי אפילו בריאות, ירידה במשקל, החלמה ממחלה הם החלומות עצמם.
קחו צעד אחד היום, נצלו את חגיגות יום ההולדת שלי ואת ההטבה המדהימה שיש השבוע והרשמו לסמינר. עשו צעד קטן ומבטיחה לכם שהיקום יעשה צעד גדול לכיוון שלכם. בלי הצעד הראשון שתעשו, לא יקרה דבר ולא ישתנה דבר.

הגיעו לסמינר, 8 שעות מרתקות שמלוות בסרטים, דוגמאות, צחוק והתרגשות. בסופן תצאו עם ידע ותבינו בדיוק מה צריך לעשות כל רגע במהלך היום, תובנות אדירות, מוטיבציה לעשות, ותוכנית פעולה ספציפית לכל אחד שיכולה להשתלב באורח חייכם.

זכרו שעד סוף שבוע זה נמשכות חגיגות יום ההולדת ה- 44 שלי - זה אומר הנחה של 44% (!) לנרשמים לסמינר "הנוסחה לחיים בריאים" הבא, שיתקיים ב-25 במאי, בת"א בין השעות 08:30 - 16:30. ההשקעה בסמינר היא 650 ש"ח, אבל לשבוע יום ההולדת 364 ש"ח בלבד!

לפרטים נוספים על הסמינר, תמונות מסמינרים קודמים וסיפורים מרגשים של משתתפים הכנסו לקישור הבא:
http://www.healthyfamily.co.il/117036/seminar

כמו תמיד אשמח לקבל תגובות מכם ולשמוע את דעתכם כאן למטה.
המון בריאות
איילת

נ.ב. אם לא הזכרתי, אז המסע השנה של מלכת המדבר יוצא ללפלנד. מרגש אפילו עוד יותר.

תאי שומן ועלייה במשקל

אתמול בפיקניק המסורתי של יום העצמאות אחד החברים שאל אותי שאלה שגרמה לי להבין את ההתמודדות של רבים עם השומן והמשקל.

אותו חבר היה אצלי לפני כחמישה חודשים על מנת לקבל תפריט והנחיות במטרה לרדת במשקל. אתמול היתה הפעם הראשונה שראיתי אותו מאז והתגובה הראשונה שלי היתה תדהמה - הוא ירד בערך 10 ק"ג!

כשהתלהבתי לראות אותו הוא סיפר לי שלפני מספר שבועות הוא אפילו נראה טוב יותר. בתקופה האחרונה הוא עבר מספר דברים בחייו האישיים שגרמו לו לצאת מהשגרה ולכן אף עלה מעט במשקל מאז שירד כל כך הרבה.
ואז הוא אמר לי שהוא חשב שבשלב מסויים הגוף נכנס לאיזון, וגם אם הוא יוצא משגרה, המשקל ישאר תקין, ולא הבין למה המשקל לא נשאר ממש נמוך.
אחרי שהסברתי לו מה קורה בגוף הוא הבין, והדברים החלו להסתדר לו.

יש להבין משהו בסיסי. השומן בגוף נאגר בתוך תאים מיוחדים שנקראים תאי שומן. אלו תאים קטנים, שבכל אחד מהם נאגרת כמות קטנה של שומן. אצל אדם מבוגר כמות תאי השומן היא קבועה, פחות או יותר, ואז כשמשמינים בכל תא נאגרת כמות גדולה יותר של שומן. לאדם שמן יש כמות גדולה הרבה יותר של תאי שומן מאשר לאדם רזה.
בתהליך ההרזיה, השומן נשרף והתאים האלו מתרוקנים. חישבו על בלונים קטנים שמרוקנים מתוכם את האוויר. כך בדיוק תאי שומן נראים.
העניין שבתהליך ההרזיה תאי השומן לא נעלמים. הם נשארים. הם מתרוקנים ומתכווצים אבל תמיד ישארו בגוף. התאים המכווצים רק "מחכים להזדמנות" להתמלא בחזרה ואז כאשר אנו אוכלים לא נכון, הם מתמלאים בקלות רבה.

תאי שומן נוצרים ומתרבים בקצב מהיר בינקות ובגיל ההתבגרות. לאדם שמן, ובעקר לאלו שהיו עם עודף משקל עוד בילדותם, יש פי 3 יותר תאי שומן מאשר לאדם רזה. מאוד קשה לי לראות תינוק או ילד שמן, כי אני יודעת שתאי השומן שנוצרו אצלו ישארו בגופו תמיד, ואז העלייה במשקל עבורו היא קלה הרבה יותר.

לכן, לאדם שהיה עם עודף משקל והוריד ממשקלו, הרבה יותר קשה לשמור, וכל סטייה קלה מאורח החיים הבריא גורמת לו לעלות מהר במשקל. אדם שהיה שמן והוריד ממשקלו חייב להיות מודע ולשמור הרבה יותר מאלו שמעולם לא התמודדו עם עודף משקל.

זכרו שכדי להוריד במשקל אסור להמנע משומנים , יש לדעת רק לאילו שומנים הגוף זקוק ואותם לאכול. הגוף חייב שומנים ואינו יכול להסתדר בלעדיהם. השומנים שגורמים לנו לעליה במשקל אלו השומנים המתועשים, השמנים המזוככים, השומנים המוקשים, הפחמימות המעובדות ובכלל כל האוכל המתועש שמכיל כל כך הרבה רכיבים שהגוף לא יודע מה לעשות איתם, חומרים שנאגרים, חומרים שמאטים את חילוף החומרים.

השומנים הטובים הם אלו שמגיעים מהטבע - שמנים מכבישה קרה (שמן זית הטוב ביותר), אבוקדו, שומשום (טחינה), אגוזים, שקדים, גרעינים (לא קלויים).

אנשים מאוד מפחדים להכניס לתזונה היומית את מוצרי המזון האלו מפחד של השמנה. זיכרו - אף אחד עד היום לא השמין כי הוא אכל הרבה אבוקדו - הוא השמין בעקבות הדברים שאכל חוץ מהאבוקדו. אף אחד לא קיבל התקף לב משומן האבוקדו - אלא מכל ההמבורגרים, הגבינות והלחם  שנלוו לאבוקדו...

אל תסתבכו, ופשטו את החיים שלכם - איכלו רק את הדברים הטבעיים והנכונים, ולעולם לא תעלו במשקל.

אשמח שתשאירו כאן למטה את תגובותיכם וספרו לי מה דעתכם.