מסע חיי

ביום שלישי בלילה אני יוצאת לדרך - מסע ללפלנד במסגרת מלכת המדבר. נגיע לקו רוחב 70 ונעבור בפינדלנד, שבדיה ונורבגיה. 2000 ק"מ של נופים וטבע.
בין כל ההתארגנויות למסע וההתרגשות העצומה, המפגש עם הצוות שלי בג'יפ, אריזת הציוד, פתאום הבנתי שכאשר אנחנו נמצאים במצב נתון, אין לנו ברירה אלא להסתגל ולהגיב בהתאם.
בימים האחרונים יצאתי לגמרי מאיזור הנוחות שלי, בידיעה שזו רק תחילת הדרך. אין לי ספק שמיום רביעי והלאה, אהיה במקום רחוק הרבה יותר מבחינת נוחות. לא יהיה לי נוח. זה בטוח. בלי מקלחות לפעמים (כך הבטיחו), בלי שרותים נוחים..., בלי איפור, בלי לסדר את השיער, בלי אוכל של אמא, כנראה גם בלי הרבה אוכל בריא (מלבד סלמון טרי...), בלי מיטה נוחה, בלי טלפון ומחשב, שינה באוהלים בטמפרטורה של 1- מעלות, אור יום במשך 24 שעות, רק עם תיק ענק שיש בו בדיוק, אבל בדיוק, את מה שצריך. לא יותר. אנחנו מוגבלות במשקל, כי אם לא, סביר להניח שהיינו מביאות את כל הבית. הג'יפ (והמטוס) לא סוחבים יותר מדי וזה מעולה שזה כך...

אבל, זה הכל זניח. התמורה היא כל כך גדולה שאני אפילו לא רואה את חוסר הנוחות. אפשר להסתכל על חוסר הנוחות כמחסום ולוותר על הכל מראש, אפשר לצאת למסע אבל לתת לחוסר הנוחות להכביד ולהעיק שם ברקע, ואפשר לא לראות אותו. לקחת את הנתונים שיש ולהבין איך, עם מה שיש, אפשר להסתדר, ואיך אפשר להפיק את המקסימום עם המינימיום שיש לנו.  אז לא נתקלח, ולא נעשה פן לשיער...נשים כובע ... ותהיה חוויה לישון באוהל, וכדי לא לקפוא מקור יש שק שינה מיוחד לטמפרטורות של 5- מעלות, בנוסף, יש שקיות חימום שזורקים לתוך שק השינה כדי להתחמם. ואם נצטרך להיכנס לשלוליות לחלץ את הג'יפ, יש נעליים מיוחדות...ואם נהיה רעבות אז ברור שאני לוקחת תמרים, תאנים, שקדים, אגוזים, ג'ינג'ר, מקלות קינמון ועוד ואפשר לנשנש תמיד, ופשוט אפשר למצוא פתרון לכל מצב.
החוויה, הנופים, החברה, הבנות, ההווי, המסלול, הנהיגה, השטח, היציאה מהשגרה, המנוחה מהעומס - הכל מתגמד ליד הקושי שיש לכאורה.

המסע הזה מבחינתי הוא משהו שונה לגמרי מכל מה שעשיתי עד היום. זו היתה בחירה שלי לצאת מאזור הנוחות ולהיכנס למקום שאף פעם לא הייתי בו. זו נראת לי חוויה ואתגר שבוודאות יביאו אותי למקומות אחרים.
אני יודעת עד כמה קשה לאנשים לצאת מאזור הנוחות ואני רואה זאת יום יום במסגרת העבודה שלי עם אנשים במעבר לאורח חיים בריא. הקושי הוא כל כך גדול שפעמים רבות מוותרים מראש.
העניין הוא שהתמורה היא עצומה. פתאום לחיות בלי כאבים, לחיות בלי תרופות, פתאום להיות מלאי אנרגיה, פתאום כיף לקום בבוקר, פתאום הג'ינס שהיה קטן עולה עלינו. התמורה היא כל כך גדולה שכל המאמץ שווה ותמיד אפשר למצוא דרך. לא טעים לאכול אורז מלא, זה מה שאני שומעת הרבה. פשוט לא נח להתחיל לאכול דברים שלא הורגלנו אליהם. אז מה אם האורז המלא לא טעים - אל תוותרו - מצאו סוג אורז אחר ומצאו מתכון טעים כי התמורה אח"כ היא עצומה.  וזו רק דוגמה אחת.

מתוך התובנות שהיו לי בעקבות המסע, ההמלצה שלי היא שתכניסו את עצמכם למקום של חוסר ברירה. התחייבו בפני אחרים (חברים, משפחה או כל דמות אחרת שאתם יכולים לסמוך עליה)  על השינוי שאתם רוצים לעשות ובקשו מהם להעמיד לכם מסגרת ולא לוותר. אין לי ספק, שכאשר תהיו במקום של חוסר ברירה תמצאו את הדרך הנכונה. וכמובן זכרו את התמורה בסוף.

אחד מהמורים היקרים שלי בתחום העסקי, אמיר הרדוף, מנכ"ל הרדוף ליווי עסקי, לימד אותי תמיד להגיע לכנס או לארוע עם שאלה, דילמה, שאני רוצה לקבל עליה תשובה. הוא תמיד אמר שאם אשאל את השאלות הנכונות, אקבל את התשובות הנכונות, ואם תהיה לי שאלה ספציפית, אין ספק שאקבל עליה תשובה.
בשבוע שעבר, במפגש עם כל הקבוצה לקראת המסע, אחת ההנחיות שקיבלנו היתה לכתוב יומן ולהעלות שאלה שהיינו רוצות לקבל עליה תשובה במהלך המסע.
וזה מה שעשיתי.
והתחילו לעלות המון שאלות, וניסיתי להתמקד ולהבין על מה בדיוק אני רוצה לקבל תשובה,  ובסוף אני יוצאת עם שתי שאלות  - אחת עסקית ואחת אישית, שעליהן אני רוצה לקבל תשובות. השקט שאהיה בו, ושינוי האווירה בוודאות יביאו אלי את התשובות.
מה שאני יכולה לומר לכם הוא שאין לי ספק שאחרי שאחזור, העסק עומד לעבור מפנה, ודברים מרגשים ומדהימים הולכים לקרות. אני כבר מתרגשת ומחכה לספר לכם.

אין לי מושג אם אוכל לכתוב לכם במהלך המסע (הרי אין לי מחשב), אז אם לא אספר לכם על החוויות בהמשך.
אבל כמו תמיד, אשמח לשמוע מכם, כאן למטה בתגובות.

שבוע נפלא
איילת