"רוב האנשים מבלים את שנות חייהם הטובות ביותר בתחום הידוע. אין להם האומץ לשוטט בטריטוריות זרות והם חוששים לעזוב את ההמון. הם רוצים להשתלב וחוששים לבלוט. הם מתלבשים כמו כולם, חושבים כמו כולם ומתנהגים כמו כולם, גם אם הם מרגישים שלא מתאים להם לנהוג ככה. הם מסרבים להאזין ללבם ולנסות דברים חדשים, הם ממאנים להתרחק מאותו חוף מבטחים. הם עושים מה שכולם עושים. בעשותם כן, נשמתם שהייתה בוהקת מתחילה להתכהות. ההצלחה באה כשאתם נאמנים לעצמכם - וכשאתם חיים לפי התנאים שלכם" (מתוך השראה יומית/רובין שארמה)
בית הכנסת של סבי ז"ל
ביום שישי האחרון השתתפתי בסיור מודרך בשכונת נחלאות בירושלים, טיול שורשים של משפחתה של אימי. היינו כל המשפחה המורחבת ועברנו בסמטאות בהן גדלו אימי, אחיה ואחיותיה. כל שבוע אני נמצאת שם, מחנה את הרכב בדרכי לשוק, ואף פעם לא באמת עצרתי להכיר לעומק. זו היתה הפעם הראשונה שלמדתי להכיר את האנשים מאחורי הרחובות הקטנים והסמטאות הצרות והמופלאות האלו, לבקר בבית הכנסת בו התפלל סבי, לראות את בורות המים משם הם היו שותים, להכיר את התנור השכונתי ולראות את בית המרחץ בו התרחצו פעם בחודש.
זה לא יאמן שסיפורים כאלו התרחשו רק לפני קצת יותר מ- 50 שנה...
באחת הסמטאות הוזכר מונטיפיורי והרצון העז שלו לעזור לעניי העיר בכך שהחליט להקים את משכנות שאננים, השכונה הראשונה מחוץ לחומות. הוא בנה להם בתים מפוארים, נתן להם גינה, הביא מאנגליה משאבות ברזל לשאיבת המים מהבור, ואפילו נתן להם כסף - רק שיבואו לגור שם. כל זה לא עזר ורק קמצוץ, אמיצי הלב, הסכימו לגור מחוץ לחומה. רובם העדיפו את החדרים הרעועים ותנאי החולירע ורק לא לעזוב את המוכר והידוע.זה ברור! זה קורה אפילו היום. ללכת אחרי המוכר, הידוע ולהרגיש בטוחים.
כשאני ממליצה לאנשים לעשות שינויים תזונתיים, זה לפעמים נראה להם כעול או בלתי אפשרי או טירחה גדולה והרבה פעמים אני שומעת גם פחד ודאגה: "לא ישאר לי מה לאכול..." "איך אני אצליח להסתדר כך?" "כל ההנאה מהחיים תעלם" ועוד.
זה פשוט טבוע בנו, הרצון להשאר באזור המוכר והידוע והפחד משינוי.
כשאמרתי לדודתי שהיא אמורה להמנע מלחם בערך שבועיים היא נבהלה "לא יהיה לי מה לאכול...אני לא אצליח להחזיק מעמד שבועיים...ועוד..." היום אחרי 8 ק"ג פחות ובדיקות דם מדוגמות היא מדברת אחרת.זה פתאום נראה קל.
ההיאחזות בחוף המבטחים של החיים אינה אלא הבחירה להישאר בכלא הפחדים שלכם. אי אפשר לגלות אוקיינוסים חדשים בלי להתרחק מהחוף" (מתוך השראה יומית/רובין שארמה)
אחד המסרים שאני מנסה להעביר שוב ושוב הוא אל תפחדו לנסות, לבדוק. קודם כל הבינו מה אתם רוצים ואז עשו הכל כדי להביא את עצמכם לשם.
אם אתם רוצים לרדת במשקל, לטפל בסוכרת, להיות יותר אנרגטיים, להוריד את רמות הכולסטרול או כל דבר אחר, דעו שיש דרך אבל עליכם רק למצוא אותה. הקשיבו, קראו, בדקו, שאלו, נסו עוד ועוד - בסוף תמצאו את הדרך. אל תהיו אלו שהעדיפו להשאר בתוך החומות. היו אמיצי הלב וצאו החוצה אל מחוץ לחומה. צאו מהדרך הרגילה, השיגרתית והבינו שאם עד היום לא הצלחתם לטפל בבעיה רפואית מסויימת, עליכם לשנות את הדרך.
אני כאן כדי לעזור לכם.
השנה, לאורך כל שנת 2011, כל חודש יוקדש לנושא אחר שעליו אכתוב ואתעמק כך שתוכלו ללמוד ולהתקדם לעבר הרצון שלכם.
ספרו לי כאן למטה מה הייתם רוצים לשנות, מה מטריד אתכם, למה אתם מחפשים פתרון וכו'.
אין לי את כל התשובות, אבל ברגע שאתם כותבים בדיוק ומגדירים את הבעייה לה הייתם רוצים לתת מענה - כבר 90% מהדרך נעשתה והתשובה מה אתם אמורים לעשות, תגיע אליכם.
איילת
איילת..התרגשתי מאוד לקרוא את המאמר..פשוט הדהמת אותי..את נותנת תקווה ורצון לשחות נגד הזרם
השבמחקגרמת לי להיות מעריצה מספר אחת שלך,עוד לפני שאול.
תודה
שלום איילת,
השבמחקטור מקסים ומעורר השראה.
אישית הייתי רוצה לקבל ידע על תזונת ילדים ותחליפי בשר, ילדיי בגן צמחוני ואני חוששת לחוסרים.
לאנשים קשה לצאת מאזורי הנוחות שלהם, הידועים והמוכרים,
השבמחקולהצחיל בהרגל חדש שיביא אותם לתוצאה המיוחלת,וזה קשור לכל שטחי החיים ולא רק להרגלים בתזונה לא בריאה
או קלוקלת.
כמו שאיינשטיין אמר "האי שפויות היא להמשיך לעשות כל הזמן את אותו הדבר,ולצפות לתוצאות שונות.כדאי לאדם לחשוב ולדמות לעצמו איפה הוא יהיה בעוד תקופה מסויימת,למשל אחרי חמש שנים,לדמות את עצמו בדמיון מודרך עם התוצאה המיוחלת וברגש של שמחה.דבר זה עשוי להעצים את המוטיבציה לפעולה לעבר המטרה.
מיכל יקרה - תודה! אוהבת
השבמחקקטי יקרה- תודה. אחד מהחודשים השנה אכן יוקדש לתזונת ילדים
לאה יקרה - את מאוד צודקת. דמיון מודרך הוא אחד מהכלים שעוזרים בדרך למטרה. תודה.
בתי האהובה,
השבמחקלקרא ולדעת שהסיור של מחוז ילדותי ניטע בליבך והכניס אותך לתובנות כה עמוקות ובעקבות כך גם אותי, למרות מרום שנותי, מראה את העוצמות האדירות שניחנת בהן.
מברכת - "כה יתן וכה יוסיף לך ה'"
אמא
אהבתי את הקישור הנוסטלגי והשורשי לעולם כ"כ פנימי שמשלב תזונה - גוף וחרדות, תקוות, דימויים של היכן אני רוצה להיות ואיך הייתי רוצה להרגיש...
השבמחקאני צמחונית , מנסה מאד לחיות בריא , כרגע בלי גלוטן וסוכר , ודווקא הניתוק החד משמעי עוזר לי מאד להתאזן , שילבתי את הגוף הגשמי עם עולם שלי של דמיון מודרך וזה עובד מדהים.
תודה להשראה
עופרה - מילת
www.milat.co.il
איילת שלום
השבמחקהמאמר מאוד נגע ללבי,ומתאר בדיוק את מה שאמי מרגישה,
פחד משינוי בתפריט ןלכן שנים אני לא מצליחה לרדת במשקל.אני גרה בארה"ב אבל שמעתי שבארץ מאוד נפוצה עכשיו,הדיאטה ללא סוכר וגלוטן,
מה דעתך,האם זה טוב להתחיל בזה?
תודה
בברכה
עליזה
שלום רב לך איילת.
השבמחקקודםכל ברצוני לאמר לך שאני מאד נהנית מהחומר שאת כותבת בבלוג שלך.
אני אשמח מאד אם תוכלי להקדיש פעם בלוג לנושא: מזונות שבאמצעותם ניתן להפיק סידן, במיוחד עבור אנשים שחלב ומוצריו אינם חלק מהתפריט שלהם.
מודה לך מאד ומאחלתלך המשך פעילות ברוכה עדן
איילת שלום!
השבמחקאני עוקבת אחרי הכתבות שלך כבר זמן רב ומאוד אוהבת את דרכך.
מבקשת לדעת, כיצד אפשר לבדוק את חומציות הגוף, ובהנחה שהחומציות גבוהה מידי - איך אפשר לשנות, להוריד לתקן ולשמור על רמה תקינה.
תודה - סמדר
מעצבן אני כותבת תגובה והיא לא עוברת זאת בדיקה
השבמחקשלום לך איילת,
השבמחקהדברים שכתבת בבלוג מאוד מדברים אליי, אני עסוקה בלעזוב את החוף גם מבחינה רגשית רוחנית והיישום של זה בתחום התזונה משלים את התמונה זה באמת מרגיש מאוד לא נוח אבל יכול להיות מאוד מאתגר לעזוב את החוף ולגלות אוצרות חדשים הייתי רוצה בהמשך ללמוד ממך איך לפתח רגישות למזון כך שהגוף ידע לעשות את הבחירות הטובות ביותר
איילת יקרה.
השבמחקכל כך כחם ונבון מה שכתבת כל כך יפה חיברת בין הטיול לחיים ,זה נכון לכל תחום וגם לתזונה , את ממש מובילה תנועה בארץ לבריאות ולשינוי בחשיבה על אתגרים .
כל הכבוד תמשיכי בהשראה שאת משמשת בחוכמה בהיגיון ובפשטות שאת מעבירה .
מחזיקה לך אצבעות
טובה אופק